<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשל"ט</h1>
<h2>דף סה:</h2>
על קנין בלא עדים. השיב הרב שהקנין קיים על קנין בלא עדים. אלא ששניהם מודים והרי האחד אומ' אמנם ודאי הקנינו זה לזה בקנין סודר. ומיהו אי (אפשר) [אפשי] באותו הקניין וחוזר אני בו. והשיב לשואל הקניין קיים הוא. ואם אחד מהם כופר בקניין העדים יכחישוהו. הילכך היכא דמודים קיים הקניין בלא עדים. וראייתו מההיא דגרסי' בקידושין פרק האומר לחבירו מר זוטרא ורב אחא סבא בריה דרב מרי פלוג נכסייהו אתו לקמיה דרב אשי למישאל אם יתקיים התנאי בלא עדים הואיל ושניהם מודים או לא (אמר להם) [אמרו ליה] על פי שנים עדים אמ' רחמנא דאי בעו למיהדר לא מצו הדרי לכפור בקניין או דילמא לא מיקיימי מילתא אלא בסהדי ואפילו שניהם מודים אמר לא איברו סהדי אלא לשיקרא הואיל ושניהן מודים נתקיים הדבר בלא עדים. (והאי) [והא] הכא בהאי עובדה קניין הוי דאין לך קניין גדול מחליפין שזה מושך בחלקו המגיעו כדתנן כיון שמשך זה נתחייב הלה בחליפיו. ונתקיים הדבר בלא עדים הואיל ושניהן מודים. ואחר כן כדקא תני בפר"ח דפסק אההוא עובדא גופא הכי וכן מהא שמעינן דכל היכא דמודו דקני מהדדי לא יכלי למיהדר דהא בהדיא אמר זולתי קידושי אשה כל מילתא מיקיימא בלא סהדי ולא איצטריכו סהדי אלא לשיקרא. ועוד אביא ראי' מהא דאמרי' בפרק הזהב דתניא הרי שהיה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה וחוזר ואומר הרי הן מחוללין על מעות שיש לי בבית טעמא דאין לו מעות הא הוו ליה מעות נקני להו לאידך במשיכה. ופריך דהכי עדיף טפי דהוה לי (נכר) [נכרי] ואי אמרת מטבע נקנו בחליפין ניקנו להו מעות להאיך אגב סודר וליפרוק דלית ליה סודר ניקנינהו ניהליה אגב קרקע דלית ליה קרקע והא עומד בגורן קא תני בגורן שאינו שלו ואיכפל תנא לאשמועינן גברא ערטילאי דלית ליה מסאני ולא כלום אלא לאו ש"מ [אין] (נעשה) [נקנה] בחליפין ש"מ. שמעינן מהכא דקניין סודר בלא עדים נמי מהני. דאי איתה דבלא סהדי ולא כלום אדדחי ליה (לאוקמוה) [לאוקמיה] בגברא ערטילאי לוקמיה בגברא דאית ליה סודר ואית ליה קרקע וכגון דליכא (סהדאי) [סהדי] ומודו תרוייהו דהא עדיפא ושכיחא. ולעולם מטבע נקנה בחליפין. מאי דוחקיה לאוקומה בדליכא סהדי. משום דקניין אפי' בלא סהדי נמי מהני היכא דשניהן מודים. כדמוכח בההוא עובדא דלעיל. ואיכא למימר דהוא הדין נמי איכא למשמע מינה למטלטלי אגב מקרקעי בלא סהדי הואיל ותרוויהו מודו. אבל במטלטלי אגב מקרקעי בהרשאה ליכא למימר הכי מפני שיש נפקד באמצע היכי דמי אי (בפניו) [בפני] נפקד מקני (מקום) [מעות] שיש לו ביד הנפקד מעות נינהו הא לא מקני בחליפין. ועוד קניין למה לי יהבינהו ניהליה דהא קיימא לן מנה לי בידך תניהו לו במעמד שלשתן קנה ואפי' בלא קניין נמי הואיל וקיימא לן מנה לי בידך במעמד שלשתן קנה. מה לי אם אמר לנפקד תניהו לו ומה לי אם אמר לו להאי באפי נפקד הואיל ונפקד מודה בממון ומודה דאמר לי' מפקיד לאידך באפיה והרשהו להוציא אותו ממון מידו הוי כמו שהנפקד אומר מפקיד אמר לי תניהו לו. דקיימא לן בההיא דקנה בלא קניין. ואי שלא בפניו דנפקד מקני ליה בהאי ממון שיש לו בידו אגב מקרקעי בלא סהדי כי שניהם מודים מאי הוי בי' הא כי אזיל אידך לגבי נפקד לא מהימן ליה דאמר ליה לא בעל דברים דידי את כדמוכח בפרק מרובה. ואי דהדר ליה מפקיד לנפקד אנא אקנאי ליה ממון שבידך אם כן לא תליא מילתא אלא בדאמר ליה והדר הוי תניהו לפלוני במעמד שלשתן.
